האירוע התרחש לפני כ- 9 שנים, בתאריך ה- 12.12. לקראת האירוע, הזוגי ואני רכשנו עבורי טבעת נישואים, טבעת חלומות בחנות יוקרתית בקניון רמת אביב.
הייתי בטוחה שמדובר בפריט ייחודי ("זהו עיצוב חדיש ומחודש" הבטיחה המוכרת) בתכשיט הכי יפה בעולם...
עד אותו בוקר, עד אותה פגישה, עד אותה היתקלות אקראית בפקידה בבנק (נקרא לה "אילנית" כמו בתוכנית "אחד העם 1", כי במבט לאחור היא מאוד הזכירה אותה), אשר הביטה בטבעת שלי, שאותה הצגתי בגאווה לכל עובר ושב (נשואות טריות מבינות...) ואמרה בהתלהבות "יה...איזו טבעת 'פררו רושה' מדהימה יש לך". אמרה ולא הוסיפה.
אני לא יודעת מה לגביכם, אבל בעיני שוקולד "פררו רושה" מצטייר כשוקולד טעים, אם כי עממי, כזה שכולם מקבלים בחגים ואילו אני רציתי טבעת בסגנון שוקולד "לאונידס", "GODIVA", בסדר נתפשר על "קוט-דור". טבעת שתהיה רק לי.
מאז אותה תקרית, יחסי עם "פררו רושה" (הטבעת) ידעו עליות ומורדות וכיום אני שוב אוהבת אותה כמו ביום שרכשתי אותה, למרות שיש אותה לרבות, למרות שהיא נפוצה, למרות שלא פעם שקלתי להחליפה, הקילומטרז' שהיא ואני עברנו יחדיו הטביע את חותמו והפך אותה למיוחדת ונדירה בעיני.
שוקולד "פררו רושה"
"פררו רושה" הטבעת
