אני מודה, מאז ומתמיד הייתי מאותגרת בישול ואפיה.
ההכרה במצבי העגום היתה בגיל צעיר, בעת שרציתי להפתיע את הזוגי בארוחת בוקר מפנקת.
החלמון הסית את החלבון ושניהם עשו קנוניה נגדי, אחר כך ברוב חוצפתם, שניהם נדבקו וסרבו לצאת מהמחבת. שוב יצאנו לאכול בחוץ, הזוגי מרוצה ואני עם אגו חבול.
עם השנים החלטתי להילחם ולהביס את המצרכים.
אני לוקחת "סיכונים" ולא פעם נכשלת, כאשר העיקרון המנחה הוא:
תנסי, מקסימום תצליחי.
כן, לפעמים אני מצליחה ואז אני כל כך גאה ביצירת המופת, גם אם מדובר בטוסט.
מעולם לא אפיתי עוגות יום הולדת - תמיד קניתי.
קניתי וקינאתי באותן אמהות, שנשאו בזרועותיהן בגאווה בדרכן לגן, יצירת אומנות ענקית תלת מימדית, שלא היתה מביישת את המזרקה של אגם. (בעודן מצקצקות לעברי - "מה קרה לך ? זה 5 דקות עבודה").
אוי לא...
אזעקת יום הולדת: טרו...טרו...אה...טרו...טרו...אה - יום הולדת יום הולדת הנה בא.
הצילו !!! הקטקט בן 6 ומבקש עוגת תיבת אוצר (איפה תיק הגב של דורה כשצריכים אותו? תגידו תיק גב).
אני מחליטה שהגיע הזמן לדו קרב ויהי מה. הזוגי מעודד ותומך מאוד, בעודו ממליץ לי לאפות את העוגה יום קודם לאירוע "כדי שאם נצטרך, נוכל להיערך ולקנות".
זהו...יצאתי למלחמה...
בחשתי, ערבלתי, הקצפתי, המסתי, שפכתי, חיממתי, אפיתי, ציפיתי, מרחתי, ניקיתי, הברקתי וזו התוצאה. (5 דקות עבודה ;-)
ברגע שהקטקט הבכור ראה את התוצאה המוגמרת ואמר "אמא, תקני גם לי עוגה כזו ביום ההולדת" - ידעתי שהצלחתי.
הוראות ברורות לעוגת תיבת אוצר ניתן למצוא בלינק הבא. ב ה צ ל ח ה !!!
